אחרי שתקעתי את אחד הפלוצים היותר מרעישים שלי, שאלתי אותה לאן
היא רוצה לצאת. היא המשיכה לדבר בטלפון ולא התייחסה אלי, עד ש
... הריח הגיע אליה. ואז נושא השיחה הטלפונית התמקד בפלוץ
שתקעתי. ככה זה בנות. מדברות שעות בטלפון על נושאים מטומטמים,
וכשמגיע נושא ברומו של עולם כמו פלוץ, הן ישר משחקות אותה
כאילו הן נגעלות. אני עדיין מזכיר לה את הרגע שהיינו שנינו
במעלית והתפזר לו ריח ממש נוראי שנבע מהתחת שלה לשם שינוי,
והיא כמובן לא הודתה. אבל זה היה ממש אדיוטי להכחיש כי רק
שנינו היינו במעלית, ואני לא הייתי המקור לסרחון.
בקיצור היא המשיכה לדבר בטלפון ולא התייחסה אלי. בנסיון נואש
לקבל מעט תשומת לב, לקחתי את המצית שלה והורדתי את המכנסיים,
מאיים להצית את הנפיחה הבאה שתצא לי מהתחת. היא אמרה לי שאני
מתנהג כמו תינוק מפגר. אז מה חדש פה ?            כשראיתי שהיא
לא מתייחסת אלי, החלטתי שאני פורש מלהציק לה. פשוט לבשתי את
התחתונים והחזייה שלה והלכתי לשבת בכורסא בסלון. כשהיא סוף סוף
סיימה לדבר עם החברה הסתומה שלה, היא באה לראות מה עוללתי.
"אלי, תפסיק עם השטויות שלך ותוריד את זה", היא ביקשה.
"תתחנני", עניתי לה.
"אלי, נו, בבקשה. אין לי זין לשטויות ולמשחקים האלה שלך", היא
המשיכה.
זרקתי לעברה את הקופסא עם כדורי האקסטזי. "קחי", אמרתי.
היא פתחה את הקופסא, חשבה לרגע, ומייד סגרה אותה. "אלי, די נו"
!!!    הפעם היא באמת נשמעה נרגזת. הורדתי את החזייה והתחתונים
שלה. לבשתי את שלי. הם כבר לא היו נקיים כמו לפני שבוע ...
"אלי", היא פנתה אלי.
"מי זה אלי" ?  שאלתי.
"מתי כבר תתבגר" ?  היא שאלה עם נימה של תקווה בקולה.
"כשיפסיקו לייצר את המקלות לניקוי אזניים", עניתי בחדווה
אופיינית.
"אוף אתך" !  היא התייאשה.
ואז אמרתי לה משהו שהשפיע על חיי עד עצם היום הזה. "נטע,
התנשאי לי" ?
נטע הביטה בי בחמלה והסכימה. ממילא גרנו יחד בעשר שנים
האחרונות והיינו כמו זוג נשוי.
היום, אחרי 20 שנה, אני השפוי מבינינו. היא אושפזה ב'אברבנאל'.
אני בא לבקר אותה כשאני יכול. כשאני תוקע לידה פלוצים, לזכר
הימים הטובים, היא מחייכת.