|
הלב שלי היום
כמו מצת
כזאת של ארבע שקל בקיוסק למטה
שתמיד נגמר לה הגז
כשאת לבד באוטו בלילה
בכביש בין עירוני
השפתיים שלי מתעגלות
סביב הירח
כדי להשאיר פתח נשימה
כשכל הגוף מתייבש
ונהיה אספלט
הדופק נעצר
נותר הבהוב
כמו של רמזורים כתומים
מאוחר בלילה
אני מחפשת את השלט
שכתוב עליו יציאה
במקומו מגיעים רק המחלפים
לכל מיני מקומות שאינני
רוצה להיות בהם.
אולי אשאיר את האוטו
באמצע הכביש
אוציא את הכנפים מהבגאז'
ואחפש את ה GPS -
לאלוהים
לא שמתי לב מתי החיים שלי
הפכו לדוחות חנייה
טופסי בקשה לעוד זמן ומרחב
אני מבקשת להתפשט מהם
לקבל איזה פטור
אישור יציאה רק לזמן מה
אינני יודעת מאיזה רשות
הרי יש רק אחת
כל כך מסובכת
הביורוקרטיה של המחשבה
11.1.07 קינג ג'ורג |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.