"אני אוהב אותך" הוא סינן,
מפנה את המבט.
הרי הוא לא באמת התכוון,
אלא רק כמעט.
ומה יכולתי לענות,
משחק מסובך כל כך.
ומה נשאר כבר לעשות?
את אותו המהלך?
"גם אני אוהבת אותך",
חיטטי בתיקי ההפוך.
איזה מזל, ואיזה שמחה,
הצלחתי למצוא שם חיוך.
במיומנות מתחתי אותו,
והוא בלע בשקיקה.
ברור מה עכשיו יבוא,
תבוא הנשיקה.
שפתיו מתקרבות,
ופוגשות את שפתיי.
עיניו נעצמות,
והוא רוכן מעליי.
נוגע-לא נוגע,
ביד קרה.
שומע-לא שומע,
זעקה ברורה.
אך הוא בשלו,
נפטר מהבד.
לא אומר לו לא.
לא רוצה להיות לבד.
ובסוף, אחרי שהוא מנגב,
את היזעה הקרה,
לא באמת אוהב,
זאת כבר עובדה ברורה.
הוא פולט "אני אוהב אותך"
ומפנה את מבטו לצד
הוא לא באמת מתכוון לזה,
אלא רק כמעט. |