|
הדקות שעברו שרטטו בעמל
נפילה ידועה ונחשקת
אל תהום הזכרון האפלה.
כל מה שקיים נכתב בשקט
מבלי להשגיח בכוונות
מרהיב עוזו מול השתיקה הגדולה.
כשהשיחים המטפסים בשם ההזנחה
של כל מה שיקר היה ונשכח
מתחצפים ופורחים ללא משים.
תופרים שמלת כלה גוססת
הממתינה בליל כלולות
למוות מאהב בחליפת פסים.
הגלגלים הנשחקים נושקים למדרכות
בכזב חורפי צנוע ולוהט
כמו מביעים תודה אילמת ומבורכת.
ולא נותר אלא לשמוע בקנאה
את אהבת הציפורים לעץ עירום
ואהבת הרצפות לרגל הדורכת.
משני צידי השביל מוצף הנוף
בשלוליות, ואדמה פורה ורטובה.
ואיש הולך רם וגאה
בשביל נוצץ רדוף רוחות
הוא מקלל ומתפלל לרוך ולשלווה.
שורה רוחו של אל רחום
על חדר מרוחק וחדר ששכן לו
כמוסים סודות האור והסליחה.
בתחליפים זולים סימן של הלך
ואובדנים ותחנונים לניסיון
האבן שתונח על גבול ההבטחה. |
|
|
הלכתי לערב במה,
עליתי להקריא
שיר, ופתאום
גיליתי שאני עם
תחתונים.
קומיצה נזכר
בחלום בלהות,
כשהוא עומד על
הבמה בלי
תחתונים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.