שון גודריק / חומת עינייך |
פנייך בי הלמו בשקט,
פיללתי להרגיש את חיבוקך,
כששכבת לידי ונראית כה מנותקת.
ערגה נפשי לחיוכך החם,
חיוך ממיס כנר שעוותו,
כל מלותייך אליי סתם,
לתהום מיטתי נפלתי, כשאמרת-
דבר דבר, בשעתו.
מדוע יד אינך שולחת?
מדוע זה אותי ניתקת?
הבטחותיך את שוכחת,
ואת נפשך סילקת.
נשיקת דבש מרירה,
על לחיי משכת,
לבי כדור ירה,
כשאת שפתי נשכת.
עם אור ראשון אותי עזבת,
השארת רק זיכרון מריר,
איזכר באהבתך אשר אהבת,
כצרצר בליל המשחזר שיר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|