אני רואה את עצמי
רכוב על סוס מקועקע כתמים
דוהר מאיזה מקום למקום אחר
וכובע רחב לראשי
פתאום אני נופל מגב הסוס
והזאבים הבלויים שרצו לצדי
מפנים לי את שיניהם כתחליף גב
הם נועצים בי משהו שמשכיח ממני
ומזכיר לי שאני כל כך
כל העניין נמשך ונמש
והאכזריות מונפת מולי באוויר מצד לצד
כמה פעמים שחזרתי
את הרגע הזה בדיוק
כמה רציתי שיבוא כבר
שאיקרע מפיו של משהו
כהוכחה בסיסית לקיימותי
המיניאטורית לקראת גדולה
בקומה ה 25
בניו יורק סיטי
אני היטל של היטל עצמי
כל נפשי מוקאת ממני אל האוויר
והסביבה לא תקבל אותי כבר
על כל מחלות הדיבור שלי
הגיבנת שלי לא תוסר מאליה
צריך לקחת בחשבון
גם את זה
ולהכריע סוף סוף
באמת להכריע מה רוצים
אם רוצים להתקבל בחוגים ההם
שאף פעם לא יקבלו אותי
בלי רובה משונן שבקצהו תכלית
אני היטל של עצמי
מוקרן מאלפי נורות המחשבה
מגברי הרדיו של הנפש
פולטים אותי החוצה למרחב המשוחח
כאילו שאני איזה רעיון דאדאיסטי
ובאמת חבל שלא נשארו עוד מילים
כדי לתאר
האיש הכהה יפה העיניים שחי בקומה השישית שלי
בקומה השישית שבי
מתבונן מתוכי וזורק משפט
כל כמה שנים
כל משפט שלו יכול להכריע אותי
לכאן או לכאן
או שאני בכלל לא יודע על מה
יש עוד לדבר
עיקר הדיבור נעשה עבורי על ידי גופי הנפש
הממונים ברוטציה אישיותית
ואני מתחיל להבין את התימטיקה הקצבית שלי
כמו שחסר בית מבין את הקרטון הרך עליו הוא ישן
אני מכין עבורכם
הצגה מוסברת
ורסיסי אני מחוברים במשפטי צחוק עצמי
עד שאפשר לשמוע אותי מגחך על עצמי
עוד פעם
כאילו שאני לא עושה את זה מספיק
אנחנו מדברים יותר מדי
ע ם עצמנו לעצמנו על מי שאנחנו חשבנו
שעצמנו הוא
וזה רע
רע כמו שיכול להיות לנו
מידי עצמנו
בחלק מהחישובים שאני עורך לעצמי
כבר עברתי את נקודת האמצע
הכול תלוי בסיום שייבחר
צריך כבר להכריע בין סטריליות מפוקחת ישישה
לירייה קצרה בגזע המוח
ולפי זה להכריע אם אני זקן או צעיר
רק ככה ייקבע לי
עד מתי תומשך ההיתממות הזאת
אותה אני מפוחד מכדי לעבור עם עצמי
בלי קצב
אני עמוס קלישאות כדורגלנים
מלא נפיחות עצמית שמונעת ממני להרגיש את הכאב עצמו
כל עוד האזור נפוח
המלכים בתוך ראשי מזנקים לגרונות מלכותיהם
ועורפים מהן ראש מלא שיער
נותר רק מעט שיער ודם שפוך על שאריות הגרונות המלכותיים
והמלכים פתאום מפסיקים להצהיב
ההזדקנות הקודחת שלהם נעצרת
עכשיו הם ישירו לנו סולו
אני בטוח בזה |