רוחות חדשות מנשבות עכשיו
עת לצאת
עת להפרד

אני מותירה מאחורי אדמה
רגבים רגבים של זכרונות
רוחות של צחוק
גשמים של בכי
עצים שצמחו בכוחות אהבתי
ערומים עכשיו מצרחות כאבי

עת ללכת

הספינה מוכנה
העמסתי עליה הכל
זכרונות
תת מודע
שאיפות
ספרים
מוזיקה

בעזרת השמש והכוכבים אנווט דרכי
בחיפוש אחר התקווה, האמונה
בחיפוש אחר עצמי
מחדש
אך לא בעיוורון בו הגעתי
לכאן בראשונה
הרבה יותר מושכלת
הרבה יותר נבונה
והרבה יותר מפוחדת
וקטנת אמונה

בכל יבשת שאנו דורכים יש למידה
חוויות שנחוו
ואלו שלא נחוו דיין
הכרה שנולדה
תובנה
תבונה, חוכמה
אבני משחק להמשך הדרך
אליה אני חייבת לצאת
עכשיו!

על הסיפון.
מבט אחרון ליבשת
הגלים גבוהים, הרוח חזקה
זה לא זמן אידיאלי להפליג
אבל חייבת לצאת לדרך
עכשיו. אולי כבר ממזמן

עוד מבט אחרון או שדי?
אם אביט אהפוך לנציב של מלח?
מורכב מרבבות דמעותי?
כנראה שלא
אבל ההצצה הנוספת הזאת כואבת

חייבת להרים את העוגן
לצאת. לעזוב. להמשיך
חייבת ללמוד להיפרד
חייבת להרים מפרש
חייבת לחפש את האופק
בזריחה חדשה
ולא להתרפק עוד על שקיעתו
של עידן שתם

הלאה
איתקה עוד מחכה
איפשהו
למישהו
צריך לצאת, להפליג
אם עוד ארצה לעגון
במפרצי עולם חדש
שאולי חבוי שם,
מאחורי קו הרקיע

זו הולכת להיות הפלגה קשה
מזמן לא עזבו רגלי את האדמה
ואין שום אדמה יציבה בסביבה הקרובה
ואני בכל מקרה כרגע
רוצה רק מים וימים
עד שאשכח כאבה של אדמה
ואוכל להתגעגע לטוב שבה

ועד אז
ועד בכלל

שלום