|
ואני חשבתי שאני יודעת הכל.
אין יותר מדיי ציפיות.
את הכל ראיתי.
שחור לבן וגם אפורים.
רגליים על הקרקע.
בשביל מה?
אם אפשר לרחף.
יש אלף סיבות למה כן,
אך היא לא תיתן לי לעוף בשקט.
היא שוברת אותי.
אני לא היא.
ומי זאת ההיא ששולטת בי,
הרי חשבתי שאני זו שיודעת הכל.
היצרים הטובים בי מתכווצים.
זה כל מה שנשאר? |
|
|
החיים הם כמו
סלוגן.
אתה יודע שזה
טיפשי, שזה לא
מצחיק, גם לא
מעניין במיוחד.
אבל כבר התחלת,
אז למה להפסיק? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.