והתנועה חולפת בצורה איטית
גם הזמן חולף, ואני כבר לא זוכר
מתי הייתה הפעם האחרונה
שלא חשבתי עלייך
מן המראה
יכול לראות את פנייך משקיפות
וכותב את המילים
כאילו היית פה פעם
התנועה נעצרת בפתאומיות
אני כבר לא זוכר
אם זה היה מקרי
או בגללי
וכתבתי לך מכתב
סיפור אהבה שלם
מלא גאווה
ועדות עצמית על כאבים
לא ידעתי איך לספר לך
שאני לא זוכר
מתי לא חשבתי עלייך
את היית שם
אני בטוח
זה היה שעוד ידעתי ללכת
התנועה חולפת
ואני לאט מת
כמו חייל באמצע המלחמה
לא זוכר
בעד מי
ונגד מה
אבל איתך זה תמיד מפתיע מחדש
אולי צחקתי בקול רם
לא ידעתי מה קרה
ועכשיו הכל, מתחיל מהתחלה
התנועה איטית
והעיניים
מסתפקות במראה חטוף
על גוף צר, ושיער גולש
אני זוכר את העגילים והג'ינסים הכחולים
לא חשבתי עלייך במקרה
זה תמיד מבא בימים לא ברורים
מי אני, ומה אני רוצה
גם אלף שעות טיפול לא עזרו לי
אז כתבתי לך מכתב
מנסה להיזכר, איך היינו ילדים
ישבנו מאחור הבניין הגדול
וצחקנו בקול
לא ידענו שמישהו מקליט אותנו ככה
עם הבטחות מלאות חורים
וילדים עם מכשירי קשר, סוכנים של הזמן
ואני לא מבין, איך התנועה כל כך איטית
והכל נעלם בבת אחת
ויש בי איזה קול שאומר, חלפו עשר שנים
אז למה אתה רץ אחריה בלילות שוקעים
ואני מנסה להיזכר, מתי לא חשבתי עלייך