עוצם עיני ראשי כבד
מראות חולפים בסך
כשאך לפתע מתמקדים
בכר של דשא רך

הוא נראה מוכר אותו הכר
ראיתיהו בעבר
אולם עת ערביים היא
והוא באור אחר מואר

ירוק הכר ורענן
מזמין עליו לשכב
וללא שביב של מחשבה
אני שכוב על גב

גבעול של עשב רענן
את עורפי ברוך ליטף
תחושות של חום ושל תקווה
הכר אותי אופף

וכשאקיץ ממרגועי
ממקום מרבץ
אבחין שכובד משקלי
את הכר מחץ

ביעות ממעשה זדוני
אותי מיד תוקף
לא רציתי
את זה העשב לכופף

אין דבר לחש הכר
זו טבעה של אהבה
מוזמן אתה לבוא מחר
אותו מקום, אותה שעה