אתה מוסר לי,
אצלנו קוראים לזה "מרים להנחתה".
מזרן מוכתם, למשל.
סחבתי אותו לכאן, שנוכל
לבוא להתפלש בו,
בזמן משלנו, שלא מתממש
מחוץ לכתלי
החדר הזה.
אני יודעת כל מיני דברים עליך,
וכשאני כותבת לך אותם
זה דרך מה שאני יודעת עליי.
הכתב שלי נשי יותר
כשאני כותבת לך את מה שאני יודעת עליי.
אני מתבוננת בו שעה ארוכה,
ורוצה שגם אתה
תראה את ההבדל.
אני לוקחת אותך למסע לא קוהרנטי
בין נימיי העדינים ביותר.
בכל פעם אני מופתעת מחדש
שאתה לא מבין,
שאני שואלת אותך על נעוריך
ועל אביך המת
שאני מתחננת בפניך שתחשוף בפניי
את המקומות בהם אינך בטוח.
במקום לחבק אותי
אתה תמסור לי
את מלוא קומתך
העצומה
ותבקש
שאחבק אותך.
אצלנו קוראים לזה
לאהוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.