זיכרון שלא ירפה
אני זוכרת בעל פה.
בחדר החשוך ועמוס הרגשות,
אלה אנחנו שמתחממים מתחת לשמיכות.
גוף מתחכך בגוף,
ליטוף רודף ליטוף,
שתי זוגות שפתיים מתוקות מנשיקה
בוערות, נחות יחד שתיהן, בהשלמה.
"תאהבי אותי, רק תאהבי אותי" אתה אומר
"תסלחי, אהובתי, תסלחי לי, מצטער".
רוכן מעליי בתמונה,
אוחז בראשי בחוזקה
מלטף את שערי
מתחנן לסליחתי.
אני שוכבת בשתיקה ומתענית
חבל בכלל שאתה צריך להתחרט.
והלוואי שהייתי עכשיו יכולה
לצעוק לך
"אני-"
2005 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.