"אל תלכי" אומר אתה בבוא הבוקר,
שם אני שוכבת חצי רדומה.
חלום מתוק של קסם ושל אושר,
דמעת שמחה זלגה מעינייך.
חולמת בהקיץ, חושבת שטועה.
מרגישה את גופי דרך ידייך שלך.
מאמינה שזה אמיתי, כל דקה, כל שנייה.
יודעת שכל זה אמיתי כשפוקחת עיניי ואתה לידי, נשימתך-נשימתי.
זוכרת שכל זה היה אמיתי, כשהייתי שם.

ועכשיו נזכרת באגדה היפה שהייתה אמיתית,
נזכרת בזה מתוך חלום לא מציאותי,
מתוך רגעים מזוייפים של אושר מידי.
זוכרת אותך, ואותי.
זוכרת שהיה אמיתי,
כשפקחתי עיניי, קמתי ואתה אמרת "אל תלכי".

אהבה כזאת אי אפשר לזייף גם בסיוטים.
מתעוררת כל בוקר ומחכה לליטופים.
הרגלת אותי לדברים מגונים,
דברים שאנשים לא תמיד מקבלים, אבל ממשיכים וחולמים.
כאב חד ופוצע כשאנו מתרחקים.
לא רוצה לדמיין אותנו רחוקים, נפרדים.

אז בבוא הבוקר הבא, שכב נא על ידי.
קח את ידי בידך ואמור "שלי".
החזק בי חזק והתקרב אל ליבי,
כשכל נשימה שלך הופכת לפעימת לב שלי.
וחרוט בשמי התכלת את סיסמתך
"אל תלכי".