מזל טוב למטפסים הגבוהים
שהפכו בלתי נראים לסירוגין,
הבוקר הקפוא מצל על מקבץ רגשות של חמלה
ודיטריך פישר-דיסקאו שר בקול נורא
את שירי היער, הזאב והעלמה הסמוקה
צומח בין שברי הרעפים והשמיכות המפוזרות
חתולים מבקשים את נפשי
ביצפורניהן הצמאות לדובב,
אבל אינני מדבר בשפתם,
אני מחכה לך
בואי,
במשקפי המצבט המלבניות המשנות ללא היכר את עינייך הרכות
לכדי צורה חדשה,
בואי בצימאון החושני שאינו יודע שובע
הפשיטי אותי מכל המורכבות של חיפושיי,
העניקי קצת עונג שנוכל להתעטף בו
כל זמרי הטנור והבאריטון מקנאים,
אני חוצה את היער בחיוכים בוהקים:
אינני לובש כל בגדים
ואז זיכרון הדברים האבודים;
כל ימי ההולדת העגומים
לפרפרים שנולדים ומתים ביום אחד
כל המופעים הלא קשורים
עומדים בקרחת היער
יבשים ומצפים
הם אינם יודעים שהפכתי מוגן,
חסין מהעצב הנמסך במבטם
אדיש אדיש ורענן
אין בי את דמותם |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.