|
הכל כמעט נכון, כמעט מושלם
אבל לא.
יש משהו שנשבר,
יש משהו שנגמר
וזה הכל אני, אני, אני
וזה תמיד רע, רע, רע
ואף אחד בכלל לא זוכר
את הטוב שעשיתי.
אני רותחת מזעם
מוכנה להכות נפש
מתכוננת לחמוק מן הפירצה הצרה
רק לבעוט במשהו
רק לצרוח
לקלל
ולהקל.
למזלי
זה די נגמר
כבר לא יהיה הרבה מ"אני"
ולא יגידו כמה "רע"
ולא תהיה לי בכלל סיבה לרתוח
אז למה אני עדיין
לא מסוגלת לשכוח? |
|
|
אל:
זה שמאשר את
הסלוגנים.
הנדון:
מחאה!
שלום רב
עם כל הכבוד,
הסלוגנים שלי לא
דביליים, הם
אולי טיפשיים,
חסריי חוש
כיוון, יש יגידו
אפילו חרא של
סלוגנים!
אבל דביליים?
בחייאט!
ובכלל מי אתה
שתלין?
מה יש יותר?
סלוגנים דביליים
?
או סלוגנים
שלי?
ומי אחראי על
הסלוגנים
בדבילים
(לא שלי, אני
בשלי מודה)
חבובניק, זה
אומר דרשייני,
או משהו כזה!
בברכה
לו יהי, חומד
לצאן, לטבח
וביקורת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.