נרי אשכנזי / באסנובה |
טבק ישן שיוצא מפי מזכיר לי נשכחות
שם, מרחוק, עיני תכלת ננעצנו בי ואני משיב מלחמה
גופינו כאחד לומדים אהבה נרדפת- לא נוותר
זיעה קרה נוטפת מאפי ואתה נושק בי, בתוכי
נגינה קלה כעלי הסתיו הונשרים ברוח קרירה
מבעירים בי את אש התשוקה
ובמרחק נגיעה שם מעונך
אתה שלי ואני שלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|