אני ואיגי יוצאים לטייל
ישבנו בבית, ניקיתי לו את המכסה מנוע, ואחרי זה שיעמם לנו.
שיעמם לנו אז החלטנו לצאת לטייל....
האמת, שמאז שקובי התגייס איגי כבר לא אותו דבר
הוא הפך להרבה יותר מרוסן, הרבה יותר שקט אבל עם כל זאת, יותר
חזק...
כשהיינו יוצאים לטייל איגי קובי ואני, איגי היה עושה המון המון
רעש ורוכב קדימה.. לא היו לו ביצועים משו אבל תמיד הוא היה
משרה אווירה של עוצמה....
איגי ואני החלטנו לנסוע הפעם למדבר,  האכלתי אותו, שמנו דיסק
של מטאליקה והתחלנו לדהור אל עבר המדבר...
בדרך אספנו עוד מישהי, עצרנו לה בטרמפיאדה באיזה צומת שאני לא
בדיוק זוכר...
שאלתי לאן היא צריכה והיא אמרה שזה לא משנה.....
נוסעים לנו, עוברים את האילון, ונכנסים לכביש לאשדוד. ברקע כבר
הדיונות של החול, והלב של איגי מפמפם טוב טוב במהירות של 140
קמ"ש...
התחלתי לדבר עם הטרמפיסטית שאספנו, מסתבר שקוראים לה דנה והיא
מכרמי יוסף, היא ביקשה להצטרף אלינו לכל הטיול כי היא חייבת
לנקות את הראש שלה...
בשלב מסויים בכביש, החלטנו לרדת לשטח, טיפסנו על איזו גבעה
והתיישבנו מתחת לאיזה עץ אשל...
דנה הסתכלה לי בעיניים חיבקה אותי ופשוט ישבנו שם מחובקים כל
הלילה עד הזריחה...
בבוקר, דנה קמה אחרי וראתה אותי מדבר עם איגי, היא ניגשה אליי
ואמרה: "למה אתה מדבר אל האוטו?"
"זה לא אוטו, זה איגי"
דנה: "לא, זו סקודה שנת 92 עם צ'יינג'ר ואתה מדבר אליה"
"ששששש אל תדברי ככה ליד איגי, שלא ייעלב"
דנה: "או קיי, סליחה.. אני יכולה גם לדבר איתו?"
"לא, איגי מאוד ביישן, הוא מדבר רק איתי ועם קובי"

העברנו עוד יום על הגבעה ואז דנה אמרה שהיא צריכה לחזור הבייתה
אז החלטנו לרכב בלילה הבייתה. כשהגענו לכרמי יוסף, דנה פתחה את
הדלת ורצה בצרחות "הארי! הארי!"  תוך כדי ריצה, היא שלפה זוג
מפתחות מהכיס, וכשהגיע לקדמת הבית שלה, קפצה על הארלי
דייווידסון
מדהים ביופיו וצעקה "קדימה הארי, בוא נרכב"..... היא עברה לידי
ונעצרה לשנייה ואמרה "איגי הא?"
אחרי 200 מטר בערך כבר לא שמעו את הצרחות של המנוע של ההארלי
שלה והיא נעלמה.....