|
למה בחרתי בדרך הזו
ששביליה פוצעות את ליבי
שקוציה חורטות ברגלי
את כאב השנים
את עוגמת החיים
רציתי להקיץ בבוקרו של יום
בנחת
קמתי אל הגהנום
בכל מה שנגעתי נכשלתי
על כל מה שאביתי וויתרתי
כשראשי חפוי רק לבכי שוועתי
לשחרר את תלאות היום
את המועקה לשכוח רעבתי
בהיתי
קיוויתי
לשתף ולחלוק הכאב
לבדי שוב חציתי
מדבר, ים והתייצבתי
אל מול פני אויב
אך בשעת המבחן
לא מצאתי הכוח
להגן על הבית
רק יכולתי לברוח
לשתוק, להשקיט
ולדום בשממה
שנותרה בגופי
חסר הנשמה |
|
|
אני רוצה לתקן
עוול נורא שנעשה
למרקס. מה שהוא
בעצם אמר, וזה
סיפור אמיתי,
היה "הדת היא
אופיום להמונים,
ונחמתם היחידה
של החלשים
והמסכנים",
כלומר הדת היא
דבר טוב. זה
שלנין הוא חתיכת
טמבל וקיצץ את
המשפט באמצע, לא
אומר שמרקס
טיפש. זהו.
רמבו 2 משנה את
ההסטוריה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.