דבר אליי,
דבר כמו שדיברת אתמול
כשגנבת מעט מאודם שפתייה,
מחומה,
של זו המתבוננת עליי במבוכה
כשאני מקיצה משנתי,
כן זו המתגוררת בארמונך, מעונך,
החמה.

איך מלאו פניך ורודים,
כשל רך שזה עתה נולד.
ואיך שינית באחת פניך,
איך נמחק סומק מלחיך.
ועתה,
מתבוססת תחת רעם מילותיך,
למה מכביד עליי אתה בדמעותיך?

ועם חלוף זמן, שוב מתגנב אליי בחשאי.
שוב,
לעת בוקר חיוור - באוזניי קולך הנוגה.
ביד אלהים בחלוני אתה נוגע.
כיצד? כיצד אדע מה הנך הוגה?
רק אבקש ואומר בקול ייגע,

רקיע,
אתה שביופך לבי מפעים,
למד, למד אותי חיים...