היא שואלת אותי אם אהבתי אותה יותר.
זה חורך אותי מבפנים כמו מקל ניטרו-גליצרין לח.
"זו לא תחרות"
אני משיב ומסיט את השיער מפניה.
היא חוזרת על השאלה, כאילו זו הפעם הראשונה.
אני איש של אלגוריות, מטאפורות וסיפורי זימה - והייתי מעדיף
שיכרתו לי את האונה השמאלית מאשר לענות על אותה השאלה.
"מה זה משנה"
אני עונה במין סוג של הודאה.
היא משפילה פניה, כורכת יחד את זרועי עם שדייה,
ומכבה את האור שבעיניה.