היא שואלת אותי אם אהבתי אותה יותר.
זה חורך אותי מבפנים כמו מקל ניטרו-גליצרין לח.
"זו לא תחרות"
אני משיב ומסיט את השיער מפניה.
היא חוזרת על השאלה, כאילו זו הפעם הראשונה.
אני איש של אלגוריות, מטאפורות וסיפורי זימה - והייתי מעדיף
שיכרתו לי את האונה השמאלית מאשר לענות על אותה השאלה.
"מה זה משנה"
אני עונה במין סוג של הודאה.
היא משפילה פניה, כורכת יחד את זרועי עם שדייה,
ומכבה את האור שבעיניה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.