מפאתי הצהריים ועד החשכה
עינייך ספוגות מלאות בזימה
מעניין מה מתרוצך במוחך הקטן
מחשבות חולניות מתחלפות בעיניין

מתי הינך מוציא את עצמך מכולם?
בעיגול לעד תישאר מעויין
ובכלל מי צריך אויבים?
כשיש חברים כ"כ נאמנים.

אולי זה בעצם רגיל לגמרי
מה שליבך חופץ ומבקש שתעשה
איננו נדע לעולם את הסוד
בו קברת את עצמך בתוך הצרות

ובכלל ממתי אתה מחפש שלווה?
לא מאוחר קצת?
מי יודע?
אולי זה בא
אך תחזיק את הראש מעל לחול
הזהר לא לשקוע
יהיה קשה לחזור.

מדוע אתה מוציא עת עצמך מכולם?
בעיגול לעד תישאר מעויין
ובכלל מי צריך אויבים?
כשיש חברים כ"כ נאמנים.