New Stage - Go To Main Page


די, אני כבר לא יכולה
נמאס לי להרגיש כל כך ריקה.
מסתובבת בחוץ, מביטה בשמיים
יורדות עליי כמה טיפות של מים,
והרוח הקרה
לא נושבת בחוזקה,
אך אני עדיין מרגישה אותה,
אני כל כך ריקה.


נמאס לכתוב את אותם השירים,
נמאס לחשוב על אותם הדברים.
מסתובבים בחוץ,
חיוכים מזוייפים,
על הפנים.
אנשים בוכים בפנים,
מסתכלים עלינו,משקרים.


בשקט מייחלים,
שהלב יתרוקן מכל הכאבים,
וכשזה מגיע
פתאום אנחנו מרגישים כל כך ריקים,
וזה אנחנו בעצם שביקשנו שהדברים יהיו שונים.
אז מתי נהיה שמחים?
בינתיים אנשים מסתובבים, שואלים אותנו למה אנחנו ממורמרים?.


כל היום מחפשים דרכים לברוח,
דרכים לא להרגיש את חוסר הרגשות,
כלום לא עוזר, כלום לא פותר את הבעיות.
ואז בורחים לעולם אחר,
עולם של צחוק, עולם שבו את הכאב והרע אתה לא זוכר,
שותה, משתכר, מה אכפת לי גם ככה מחר הכל חוזר,
אז ללילה אחד אשכ מהצרה,
לילה אחד, לא אהיה ריקה.


ייחלתי שהלב יתרוקן מהכאב,
וזה הגיע,
אבל עכשיו אני כל כך ריקה,
אני פשוט לא יכולה,
הטיפה המרה מעיניי זלגה,
תתמודדי,
עכשיו את ריקה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 26/1/07 14:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בגלל שקר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה