היא תיכנס בלי הודעה
ללא הזהרה, או הקדמה.
היא לא תדפוק בדלת,
או תחכה לפתיחתה.
היא תיולד מתוך העפר,
ותתפרץ בסערה כמו הגלים.
היא שתפרוס את הדקות לשנים.
היא שתאיר את שמי הליל באור יקרות,
ותצרוב את פני השחר במכחול הדאגות.
ושם השקט,
היא חולפת, היא כואבת, לא מסרבת
ליסוריי נפש האדם.
והיא יקרה מכל מחיר, אך דורשת דם.
והאשמה בה,
בכל המפלות, בכל הבילבולים,
בכל החלומות.
ואת היא המבורכת, ואת היא הארורה
היד הסוררת והמיסרת...
        האהבה