אדמתי חרוכה
הכל מעין גומי שרוף
ואת מחבקת
כמו מאמינה
''אתה עוד פורה,
תן לי לרדת אלייך.'
וגשם יורד על זרעים פצועים
גבעולים קטועי גפיים
ואני מתמסר לטפטוף שלך
לקול הנקישה של המים
על הגועל שלי.
מה כבר נותר אמיתי וכנה
איזו מתנה אתן לך?
את מחייכת ושוב ממטירה
דליי אהבה ענקיים
והרי, גם גומי חרוך מתפורר לבסוף
ואדמתי נענית;
בחלוף הזמן,
אתן לך את הפרח הראשון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.