אין לי הרבה. באמת.
אבל לפעמים זה כיף לרקום כאלה בחושך.
רומנטיות, מתוקות, פשוטות.
לעצום עיניים ולשקוע, לנחש את העתיד.
להיות התסריטאית בסרט שאני חיה בו,
לשים כל פרט במקומו.
לאחוז בשרביט, אולי במכחול קסמים מיוחד,
לצבוע בצבעי פסטל או שמן על בד חלומותיי.
ובעזרת שלט דימיוני לזפזפ בנבכי הפנטזיות שלי.

אז נכון שכשפוקחים ומתפכחים, הן מתבדות,
אך הן עדיין לא מזיקות.
נשארות מהן רק טיפות מתוקות של זכרונות,
שעד הלילה הבא אותי מלוות.