הנה אתה מגיע
כמו קדם
צדודית בחדרי החדרים
של העיר

אותך לא יגייסו
אתה מנדב את המידע האינטימי
זה שמלחינים איתו שירה או טיהור אתני

אתה מגיע
אותו אחד
רק עם פנים אחרות
טעם לשונך שונה
כמו מרק חורף המבושל
על פתיליות  
המתכון הוא של אותה הסבתא
או הדודה
או לפחות העיר

לרגע אני אוהבת אותך
נצמדת
כמו לאבני עירי
מחפשת חלקים קשים
שאוכל לרכך בלשוני
לבשל במילים
עד שתכנע

הכיבוש איננו מעניין יותר
רק השקט העדין שיגיע אחריו
תשען אחורה מתנשף
מתבונן בי בעיניים נוצצות
כמו הפנסים בירושלים
שנדלקים בקצב של הגוף שלי
כשאתה

מגייס אותי
בחדרי חדרים
מנדב אותי
אל המתכונים שלך
ואני מהבילה כתומה
כמו פנסי העיר
פתיליות הגוף

28.12.06