|
18/11/2006
רואה בחלון את קווקווי המים
מקווקווי נתיבים כשרטוטי הקווים בכף ידי.
ישרים עקומים דקיקים פוחזים
מאיצים מאטים
מאטים מאיצים
ממשקוף שקופים נוזלים על שקף בוהק
קודר לפרקים.
רואה בחלון את קווקווי הרגעים הנוצצים
שהשמש מראה
הנה נוברות טיפות הזמן בעצמן
מגלות שרידי אבק נשכח
ואין בו קמצוץ
ואין בו מקרא לדבר
ואני עוד נשען
על נד מילים ואותיות
מקווה שלא ינשרו כמו עלים
מן הסתיו. |
|
|
אתה, אני מדבר
אליך בגוף נוכח,
אני מנסה ליצור
אינטימיות, אתה
הרגת אותי,
קיומי כעת מותנה
בביטלך או
שתיקתך, אני
אפילו מתבייש
לחתום בשמי
המלא, לכן אחתום
בשמי הפרטי.
חצי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.