יש לי שלדים בארונות,
כמעט ולא נשארו לי מקומות.
אני דוחפת אותם בערמות,
ויושבת לנגב את הדמעות.
יש לי שלדים וגם סודות,
ששש... אסור שידעו הלשונות.
צריך להמשיך לשקר להם, מנוולות,
יום אחד הם יגלו ויספרו לשכנות.
יש לי שלדים במגירה,
כל מילה שלי כמו סכין נעוצה.
והבכי הזה הוא כלי משחק במלחמה,
זו המלחמה שלכם, אני רק צופה.
יש לי שלדים בארונות,
בלילה אני משחקת איתם כמו בובות.
מלבישה אותם בבגדים של נסיכות,
ואומרת להם מילים מלוכלכות.
אף אחד לא יודע, אף אחד לא יידע,
הסודות האלה יישארו במגירה.
רק אחרי מותי תיפתר החידה,
זוהי גרסת הכבשה השחורה.
7.1.2007 |