(סוחר יהודי נכנס, עם שק על הגב מגיע אל השולחן ומניח את השק
על השולחן, מתחיל להסתובב על הבמה ומזמזם לעצמו. חייל נכנס עם
נשק, מסתכל לרגע על היהודי, נעמד מאחורי השולחן ומתעסק בשק בלי
לפתוח אותו)
יהודי: כן, מה?
חייל: עמוד דום!
יהודי: מה?
חייל: דום אמרתי!
יהודי: איזה דום?
חייל: אמרתי לעמוד דום!
יהודי: לעמוד דום? אבל... איך?
חייל: אתה לא יודע לעמוד דום?
יהודי: לא ממש.
חייל:הקשב אולי?
יהודי: הקשב?
(חייל עובר להקשב. היהודי מסתכל עליו מקרוב ובוחן אותו. החייל
מדבר עם שיניים סגורות)
חייל: אולי תשחרר אותי?
יהודי: אני? לשחרר אותך? אתה צריך לשחרר אותי!
חייל: לשחרר אותך?
יהודי: כן, תן לי לעבור במחסום והכול יהיה בסדר.
חייל: משוחרר!
יהודי: תודה, אני רק אקח את השק שלי.
חייל: אתה לא משוחרר! אני דיברתי אל עצמי!
יהודי: אה, אז מה אני אמור לעשות?
חייל: אף אחד לא עובר במחסום הזה, הוראות מלמעלה.
יהודי: מלמעלה?
חייל: מלמעלה.
(החייל מהנהן בראשו ומצביע כלפי מעלה)
יהודי: אההה! שנינו יהודים, אם יש הוראות מלמעלה... מתי יהיה
מעבר? כשיעלו שלושה כוכבים?
חייל: כשיעלו שלושה כוכבים? אתה משוגע? אז מתחיל העוצר!
יהודי: עוצר?
(החייל מרים את הנשק שלו ומכוון אותו אל היהודי)
חייל: אתה מפר עוצר?
יהודי: אני? מפר עוצר? בכלל לא, העוצר מתחיל רק כשעולים שלושה
כוכבים לשמיים.
חייל: איך אתה יודע את זה? אתה במסווה?
יהודי: אני סוחר, סוחר יהודי. אני רק רוצה להעביר את הסחורות
שלי.
חייל: סוחר? זה מה שהם כולם אמרו.
יהודי: נו ונתת להם לעבור?
חייל: לא, הרגתי אותם.
יהודי: למה?
חייל: כי הם היו מחבלים.
יהודי: אבל אני לא מחבל.
חייל: אז מה אתה?
יהודי: אני סוחר!
חייל: אתה סוחר, אז איפה המשאית שלך?
יהודי: משאית? אני בסך הכול סוחר ומלווה בריבית, זאת הפרנסה
שלי, אולי תן לי לעבור?
חייל: זה גם מה שההיא עם הבטן הגדולה אמרה.
יהודי: מה היא אמרה?
חייל: היא ביקשה שאני אתן לה לעבור, משהו עם צירים, לא הבנתי.
ציר פילדלפי זה לא בכיוון הזה.
יהודי: אולי היא התכוונה...
(נכנסת חיילת עם מחשוף וחצאית קצרה וקוטעת אותו)
חיילת: הנה אתה! חיפשתי אותך בכל מקום!
יהודי: אותי?
(היא ניגשת אל החייל ונשענת עליו)
חיילת: איפה היית?
(החייל מפנה את ראשו באיטיות אליה)
חייל: אני לא צריך להגיד לך כלום.
חיילת: היית פה?
חייל: כן.
חיילת: ומה אתה עושה כאן?
חייל: אני מגן על המדינה!
חיילת: אז זה מה שאתה עושה כאן כל הזמן? מגן על המדינה? למה?
בוא איתי עכשיו לחדר האחורי.
חייל: אני לא יכול.
חיילת: למה?
חייל: אני עסוק בלהגן על המדינה.
חיילת: הנה, יש פה עוד מישהו, הוא יכול להגן על המדינה במקומך,
בוא איתי, אני מבטיחה שיהיה כיף.
חייל: אני לא יכול.
חיילת: למה עכשיו? דאגתי שמישהו יהיה כאן במקומך.
חייל: אני לא יכול, כי אי אפשר... אי אפשר מפקד וחיילת.
חיילת: אבל אתה לא המפקד שלי.
חייל: אי אפשר קצין וחיילת.
חיילת: אבל גם אני קצינה.
חייל: אבל נו... את אישה.
חיילת: זה כל הרעיון.
חייל: לא, את אישה, אישה חיילת.
חיילת: אישה קצינה.
חייל: נו, אישה חיילת.
חיילת: אני לא מבינה.
חייל: נו, אישה בצבא זה לא קצינה.
(החיילת צועקת)
חיילת: אבל אני בדרגה יותר גבוהה ממך!
חייל: אבל את אישה... זה לא נחשב!
חיילת: אני לא אתלונן עלייך.
חייל: למה לא אמרת קודם? בואי נלך לחדר האחורי!
(הם מתחילים ללכת מחובקים ואז החייל מסתובב אל הסוחר היהודי
וזורק לו את הנשק)
חייל: שמור טוב על העמדה.
(הם יורדים מהבמה. הסוחר היהודי מסתכל על הנשק ובוחן אותו ואז
מתחיל לכוון אותו לכל מיני כיוונים. נכנס החלוץ עם את חפירה
וכובע טמבל ומרים את הידיים)
חלוץ:אל תירה בי!
יהודי: הו! חלוץ יקר! הגעת בדיוק בזמן, צריך שתשמור על העמדה,
אני הולך.
(הוא נותן לחלוץ את הרובה והולך לקחת את השק, ברגע שהוא מניח
את ידיו על השק החלוץ מכוון אליו את הרובה)
חלוץ: עצור!
(הסוחר היהודי מרים את הידיים)
חלוץ: מה יש בתוך השק?
(היהודי מסתובב אליו לאט עם הידיים למעלה)
יהודי: מה זה משנה?
חלוץ: אני רוצה לדעת מה יש בתוך השק.
יהודי: אני סתם סוחר עני, זאת הסחורה שלי.
חלוץ: כן?
יהודי: אני אשמח לתת לך דמי מעבר.
חלוץ: דמי מעבר? שאני אקח לכיס?
יהודי: תיקח לכיס? מה פתאום... אולי חלק תיקח לך, אם אף אחד לא
יידע ש...
חלוץ: אני? אתה חושב שאני מושחת? אני יהודי הגון!
יהודי: מה? באמת? איזה צירוף מקרים!
חלוץ: מה?
יהודי: כן! כן! זה צירוף מקרים מדהים!
(החלוץ מסתכל מסביבו)
חלוץ: מה? על מה אתה מדבר?
יהודי: כן, זה מקרה ממש מוזר! אתה יהודי הגון ואני יהודי הגון,
איזה יופי שנפגשנו!
חלוץ: אבל אתה לא הגון! אתה הצעת לי שוחד!
יהודי: שוחד הגון! הצעתי לך שוחד יהודי הגון! כולנו כאן יהודים
הגונים!
חלוץ: אתה רוצה לקבל את האת שלי בראש?
יהודי: למה באלימות? למה אתה רואה רק את דרכי האלימות? ישנם
דרכים הרבה יותר טובות כדי לפתור משברים!
חלוץ: כמו למשל?
יהודי: כמו... כמו... כמו דרך הכסף!
חלוץ: הכסף? פותר בעיות?
יהודי: אין בעיה שהוא לא יכול לפתור!
חלוץ: אז אולי...
יהודי: כן?
חלוץ: אז אולי תעשה לי איזו טובה. כלומר איזו טובה טובה, לא
טובה רעה.
יהודי: כמובן! אני אשמח!
חלוץ: טובה טובה בין יהודי הגון ליהודי הגון.
יהודי: כמובן! רק שאתה גם תצטרך לעשות לי איזו...
חלוץ: אני אתן לך לעבור ו...
יהודי: ו...
חלוץ: אני אתן לך לעבור ואני לא אגע לך בשק.
יהודי: הגענו להסכמה.
חלוץ: ובתמורה, אני ארצה שתקנה ממני איזו דירה, כאן בישראל,
תקדם את החלוציות! את הציונות!
יהודי: כמובן שאני אסכים, כל עוד היא לא תהיה יקרה מידי.
חלוץ: הו! מצוין! זוהי פשרה מצוינת! בדיוק כמו שבן גוריון ושאר
המנהיגים הגדולים שלנו היו אוהבים!
יהודי: כן! ציונית למדי!
חלוץ: ורווחית! רווחית לכולנו!
(היהודי ניגש לשק, מרים אותו ושם אותו על הגב)
יהודי: טוב, אז אני הולך.
(הוא מתחיל ללכת)
חלוץ: רגע!
יהודי: כן? מה?
חלוץ: אל תשאיר אותי כאן עם הרובה הזה.
יהודי: אני לא מתכוון להישאר כאן!
חלוץ: גם אני!
(החייל והחיילת נכנסים מחובקים, השיער שלהם פרוע והבגדים לא
מסודרים)
חיילת: אני לא שומרת כאן! לא נגעתי בנשק מאז הטירונות!
חייל: אני לא חוזר לכאן!
חלוץ: רגע.. אולי... יש לי רעיון, היינו משתמשים בזה בתקופת
העלייה הראשונה, אולי זה עדיין עובד.
יהודי: שווה לנסות.
חלוץ: אחמד! אחמד! איפה אתה?
(נכנס אחמד ונעמד.)
חלוץ: זה אחמד, הוא טיפש.
(הוא דופק על המצח של אחמד ואחמד לא מגיב)
חלוץ: הוא לא מבין עברית, הוא אידיוט לגמרי, הוא לא כמונו,
כולנו כאן...
(החלוץ מסתכל מסביב)
חלוץ: כולנו כאן יהודים הגונים, יהודים הגונים וחכמים. אבל
אחמד... אחמד מבין רק דברים מסוימים מאוד. לא מבין הרבה עברית.
תביאו לי עשרים שקל.
(הסוחר היהודי מביא לו עשרים שקל)
יהודי: תזכור מי הביא לך את זה.
חלוץ: אני אזכור לך את זה עד סוף ימי.
(החלוץ לוקח את הנשק ואת העשרים שקל ונותן אותם לאחמד)
חלוץ: אחמד, נשק, כסף, שומר על מחסום, אף אחד לא עובר.
(הוא מצביע על השולחן)
חלוץ: שם.
(אחמד הולך אל מאחורי השולחן ומרים את הנשק)
חלוץ: יופי אחמד. יאללה, אפשר ללכת, ביי אחמד.
חיילת: ביי אחמד.
חייל: ביי.
יהודי: ביי אחמד, היה כיף.
(הם כולם מסתובבים ומתחילים ללכת)
אחמד: ביי.
(נשמעות ארבע יריות כולם חוץ מאחמד נופלים האור נכבה)