אמרי
את היא זו ששותקת מילים כל הזמן
חופרת צנעה לעייפה,  בוררת שקט
מזיפי כעס
כברור העדשים אט בקרן חמה.

ואולי זו את
שכובשת חדר יום יום בתלם
הוא מאיר לך שבעת ימים
מחדש.
כמו היו הרצפות רציף אור
לנפשך
על שמלה שתפרת  עוד
כוכב על
הדש.

פעם ראיתי עיניים קטנות שראו לך
בתום וברוחב לב של ילדות
והיית כמו תופרת חיוך אל רגע
לאוספם  בידיך אל רכות של פטפוט.

אז היו הרגעים הקטנים
באצבעותייך כמו חוטי זהבים
בסריג נעלי תינוקות
ממרחק יד עוד עומדים אוהבייך
חוברים  לך שרשרת שני
בתפר נסתר של שנים זהובות.