|
אמרי
את היא זו ששותקת מילים כל הזמן
חופרת צנעה לעייפה, בוררת שקט
מזיפי כעס
כברור העדשים אט בקרן חמה.
ואולי זו את
שכובשת חדר יום יום בתלם
הוא מאיר לך שבעת ימים
מחדש.
כמו היו הרצפות רציף אור
לנפשך
על שמלה שתפרת עוד
כוכב על
הדש.
פעם ראיתי עיניים קטנות שראו לך
בתום וברוחב לב של ילדות
והיית כמו תופרת חיוך אל רגע
לאוספם בידיך אל רכות של פטפוט.
אז היו הרגעים הקטנים
באצבעותייך כמו חוטי זהבים
בסריג נעלי תינוקות
ממרחק יד עוד עומדים אוהבייך
חוברים לך שרשרת שני
בתפר נסתר של שנים זהובות. |
|
|
למי יש כוח לדון
בקיום של אנשים?
לי יש...והייתי
רוצה להגיד
שהמשפט "אני
כותב משמע אני
קיים" בהחלט
רלוונטי כי מי
שלא כותב לא
יכול בעצם לתת
הוכחות מוצקות
שהוא קיים
ושהשכל שלו באמת
מפיק משהו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.