|
נשימה
רוויה בליחה
של שרידים עגומים
רוטטים
שם בפנים.
נשיקה
צורבת בשפתיי
בעוצמה של כאב נוגה
טועה
שם בפנים.
אהבה
עוגנת בשירי
בפלישה של זאב בודד
חוצב
כאן בפנים. |
|
|
אם האידיוט
שמשווה כל מיני
דברים לפרח היה
פרח, הייתי מרים
רגלי הימנית
ומטיל עליו את
מימיי
חרגול מכשכש
בזנב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.