הרוח הקרה חודרת דרך החלון שלי בחדר
חודרת לתוכי, קרה וקודרת
אף אחד לא שואל אם אני בסדר
ואני, אני כל הזמן בחדר
סגורה
סגורה, אבל שומעת את הכל בחוץ
בסתר
ומרגישה את הכאב שבא מבחוץ, ואת הרע
שבא, חודר אל תוך החדר
כמו הרוח הקרה
אני יושבת, מסתכלת על הדלת
עם דמעות בעיניים, שפעם היום כל כך יפות
ועכשיו רק בוכות, רק בוכות
ואני מדמיינת את עצמי, פשוט שוברת את הדלת
מפילה אותה, יחד עם כל מה שעושה לי רע
מפליה, יוצאת וממשיכה
מדמיינת מדמיינת, ואחר כך שוב נרדמת
עד שמתעוררת, לאותה המציאות
עם הרוח הקרה, והיא חודרת כבר ללב
עם הראש שכבר מתחיל להסתובב, להסתובב מרוב כאב
שכל הזמן, מחפש לאן לברוח
ואין לי, אין לי
כבר אין לי כוח
כי הוא אף פעם לא מוצא
אז אני פה ממשיכה להשאר
ממשיכה כל פעם מחדש להשבר
עד שבסוף לא ישאר ממני כלום
ואולי רק אז תשימו לב?
אולי רק אז תתנו לי יד?
שאני לא יהיה בחדר
שאני לא יהיה בכלל...