בפגישה הראשונה רק מסתכלים על השמיים
ואת מחפשת שם כוכב שלא ממש קיים
ואיפה הוא נמצא עכשיו? אולי נפל לתוך המיים?
והגלים שטפו אותו כל כך עמוק אל תוך הים
פגישה שנייה, הכל התחיל להיות מוזר...
פתאום הבנתי שזה ייגמר בבכי,
ניסיתי לחייך כמו מטומטם אבל זה לא עזר
ביקשתי נשיקה בפה אבל הסכמת רק על הלחי

וכשישבנו על החוף נזכרת במישהו שאהב אותך
בכל מיני צורות לא נכונות והוא אמר
שזה מזל שאת שלו אבל הוא לא יכול להיות שלך
ושיבוא היום שבו תביני למה זה נגמר
היום הוא חי בארץ רחוקה שיש בה אנשים
שמדברים רק לעצמם אבל בסוף מתייאשים
התחלת לבכות ולספר לי כמה זה עצוב ואיך את מרגישה
תמיד בתוך חלום האהבה נגמרת באמצע הפגישה.


פגישה שלישית, דקה לפני פרידה רק לחיצת ידיים
את מרגישה שאת איבדת את הכוכב שלא קיים
שואלת: "איפה הוא עכשיו"? ואין שום רמז בשמיים
גם הגלים לא מדברים ונבלעים בתוך הים
ובפגישה האחרונה הכל הפסיק להיות מוזר...
פתאום הבנתי שהזמן הוא התרופה שתרפא,
כבר לא איכפת לך מה קורה ואם הוא כבר חזר
ביקשת לתת לי נשיקה אבל הפעם על הפה

וכשישבנו על החוף נזכרת במישהו שעזב אותך
בכל מיני צורות לא נכונות והוא חשב
שזה נחמד שאת איתו אבל הוא לא יכול להיות איתך
ושיבוא והיום ובו תביני איפה הוא עכשיו
ברח מכאן לארץ רחוקה שיש בה אנשים
שמסכימים רק עם עצמם, זה קל לחשוב שהם טיפשים
התחלת לבכות ולספר כמה זה עוזר ואיך את מרגישה
תמיד בתוך חלום האבה נשארת באמצע הפגישה.