ושנינו צועדים ברחוב
תחזיקי אותי
שלא אפול
בגשם החזק
מתבוננים ברחובות העיר
פנסים, שורפים בעיניים
שלוליות, אי אפשר לחצות
ואני איתך
מבקש את המסע
תחזיקי אותי
שחולפים הימים
ואנחנו נתלשים מעוד רגעים
בסוף, נישאר ספורים
ואת מחפשת
את מצלמות המעקב
בכול רגע, בכול שנייה
יש מישהו שבודק אותנו עכשיו
והאורות מסביב
מסנוורים בכוונה
זה שקט ובוער מבפנים
כמו שהיינו ילדים
תחזיקי אותי
שלא אפול אל תוך השלולית
בחדשות מספרים
שזה גשם דמיוני
ורק אנחנו מתנפצים לכול הכיוונים
כותבים את המילים בראש
העיר הזאת
לא נרדמת
לא מחזיקה מעמד
ושוב חולפים ימים
עד ששנינו, מתעוררים בבהלה
הרחוב הזה הוא כמו שביל אחד
אנחנו
מבקשים את המסע
תחזיקי אותי
בידייך
כוכבים נתלים בשמיים
נדונים לאכזבה
ואנחנו מחכים
שגזר דינם יימסר לנו
בכתב יד נקי, במפנים שקטות
ומול הבית, שלוליות
לא נותנות לנו לעבור
והמנוחה, מתבקשת
תחזיקי אותי, שנעלה במדרגות
מול הדלת, שוב ניתפס אשמים
לא כול דבר דורש הסבר
לא כול דבר נבין
תחזיקי אותי, שלא אפול