ואנחנו נמשיך לכתוב את השירים
כמו תקוות שיוצאות מן הארון
אל הכפור הנורא
ומה רצינו לומר?
שמסביב
החומות עדיין עומדות, חזקות
ואלו שנתנו בהם את התקווה
העבירו את העמודים
אל סוף הסיפור
לגלות
אם הם מנצחים או מפסידים
שוב זה אנחנו
נכנעים
מתבוססים, בתוך התמונות
ומה נרצה לכתוב על זה
בבוקר למחרת?
הולכים כמו ילדים
שאין להם מפתח ואין להם בית
בשדות, שחשבנו
שמישהו חרש, ואנחנו נוכל
להקים שם את חיינו
מתוך חלום ישן
אותו ביקשנו להגשים
כמו בספרים
אבל אלה,
גלגלו את האבנים מן ההר אל התחתית
ואת ההרים, הפכו למבצרם
ואנחנו נמשיך, לכתוב את השירים
בלי ששום גדר תיפול לרגלינו
מבקשים לחזור, בחזרה אל המערה
לא לראות, לא לשמוע דבר
להשאיר להם את השדות שלהם
מתבוססים בבוץ השלוליות של החורף
ואנחנו נמשיך לכתוב את השירים
מתוך תקוות ישנות, שהכרנו
ומה הם רצו לומר לנו?
לעיתים אנחנו שבים להילחם
על מקומנו בשורות
אבל אז אנו מגלים,
שהשורות כבר לא שלנו,
ואלו ההולכים בראשם,
את מי הכרנו מתוכם?
הם לא היו פנינו, הם לא הלכנו בדרכנו
חוזרים אל המערה
לכתוב את השירים
מתוך חלום ישן, שמישהו חלם
ואנחנו ביקשנו להגשים
בסוף הסיפור, אנחנו יודעים שלא ננצח
אבל הוא כבר לא שלנו יותר
גם התקוות הלכו להם, ומה לנו נשאר?
אותם שירים שנכתוב עד הסוף