דב וובר / חבל שלפעמים |
וכבר מתלהט לצחק אותך.
ברור לי כי לא נאור הדבר. הרי את לא סתם אינסטרומנט.
אז אני מנסה להתאהב בך, בטח כי זה נחמד
ובטוח כי כך ארגיש בנח לחדור ולגמור אצלך.
ולגמור.
את אינך מיוחדת, ואין בכוונתי שנתאחד,
רק תתכופפי ואוריד לך את התחתונים.
ולרגע מר מצפון, אני מדחיק, אבל מר.
או אז לקוט אלקט ממך חיוכים
יפים גם ודלים.
קצת יותר מתוק.
אל תכעסי עלי, כי אלה פני הגברים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|