|
לפעמים
חדריי הריקים
{שעטיפתם עוד נאה}
מזמינים הצצה חטופה שלך
ובכל זאת
עינייך בורקות לתקווה,
לזכרון בראשך
עירומך
תחת עירומי
לוטף רבדים של אושר רגעי.
מתגאה בזקפה
{התמידית כנראה}
ובולט במבט כלבלבי,
מתחנן,
אך זכרוני כבר עצר
אותה מהירות פזיזה
ובלב {כנאמר}
ריקנות ללא אחיזה |
|
|
כשאני רואה
אותך
אני רואה את מה
שבא לי לראות
אותך.
מתוך: "שירים
שמי שימציא אותם
פעם יהיה
אדיוט", א.
פוטין, עם עובד,
1956, עמ' 14,
ועוד כמה פרטים
לא חשובים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.