הוא לבד עכשיו, רק הוא יודע כמה כואב לו
ורק הכאב שלו יודע למה זה שורף כל כך
המציאות כפתה את עצמה על החלומות שלו
הוא כבר לא הוזה בלילות
אין לו מספיק כוח בכדי לעשות אימפריה עם הכישרון המבוזבז
אין לו כוח מספיק בכדי לחיות חיים קיומיים
הוא מגן על הכאב שלו, נלחם על קיומו הבסיסי
כי זה הדבר היחיד שיש לו
הוא פוחד, לפעמים הוא מצליח גם לבכות
נטשה אומרת שיש להחשיב אותו כמת
אני באמת משתדלת אבל מראהו מילל את כאבו
הבטחתי לא לצחוק לו שהוא מגמגם
והבטחתי להתקשר לפעמים,
לשאול מה המצב ואם חסר לו חלב במקרר
לא התקשרתי, לא כי לא אכפת לי
הוא לא נגיש, משום כיוון איש לא מצליח להגיע אליו
הוא לא מצליח לממש את הכאב הזה
דהוי כל כך, הכלום שבכאב
רצה להשמיד את שאריות חייו
אין לו כוח ובעצם אין לו מוטיבציה לכלום
אפילו לא למות
עליתי אל ביתו, הוא ישן ואז בכיתי, כי לא היה לי שום כיסוי
בביתו כבתוך ראשו, החלונות מוגפים וחושך
אינו פוקח עיניים, כי בין כה אי אפשר לראות כלום
לעיתים מגלגל לו סיגריה ואז מצליח לחלום
בפעמים האחרונות שבאתי אליו, עישנו משהו,
אמצעי תקשורת עם הלב שלו
לפעמים הוא בוהה, כאילו יש לו הרבה מה לראות
כנראה, אם הוא עצוב.
אבא שלי.