יפה כברבור הפכה הילדה,
עיינה גדלו,
שערה ארך,
קולה התייפה,
כתפיה קטנו,
ופניה נפלו.

אך היופי אינו משנה,
כי בפנים היא חולה,
ואותה ילדה שונאת את עצמה,
מעשים שלא נסגרים,
מחשבות של נגמרות,
עוצרות, נופלות ושוב בוכות.

היא תשכב במיטה,
ותזכר בכול,
עיינה יפלו וכנפייה ישברו,
אך אותה ילדה לא השתנתה,
אפילו לא טיפה.

אך היופי אינו משנה,
כי בפנים היא חולה,
ואותה ילדה שונאת את עצמה,
מעשים שלא נסגרים,
מחשבות של נגמרות,
עוצרות, נופלות ושוב בוכות.

רק לעצמה היא דואגת,
ואת עצמה עדין לא אוהבת,
למילים כבר לא מקשיבה,
ובתוכה כבתה הלהבה.