נושאת עמי אהבתך
כשמלת כלולות.
טובלת רעד בלבי,
מבהיקה כסיבי אור מנצנצים,
גודשת תוכי בטויה של חיים.
מבין מדפי הצללים
שומעת אותך בפכחון נזירי,
הודפת פרחים קמלים,
שופכת מתוכך רגעי שלוה
המהפנטים בעדנה מלטפת
הקורנת ממך כערפל זוהר.
ואני
לא הרהבתי עז לומר לך
שחסרה את בעולמי
גם עת שלוה במחוזותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.