לך תבין מאיפה זה נוצר:
נטיפים של עונג נמזגים בכוס יין קר,
מושג חדש של אנחנו - שותים וצוחקים,
איפה כל זה התחבא עד לפני מספר ימים?
הדברים שמהם נגזרת המילה 'יציבות'
אובדים בלי להשאיר תירוץ להיעדרם,
הדמעות גולשות לי במורד הלחיים
בכאלה כמויות שכולך נרטבת,
אני אוהבת אותך, כך את אומרת
הקירות נסגרים סביבנו
בתנועה הידראולית מורכבת:
החללים הקטנים והמאובטחים נשפכים ומציפים את החללים הגדולים
ובועה של חומר מבודד שקוף
מסתדרת במעגל מסביבנו.
כמעט לא ניתן לשמוע את הקולות בוקעים מהרחוב,
רק שנינו כאן
הדברים החשובים שנמשכים כבר כמה שנים, נגמרים.
וכבר בכך יש מזור ראשון לכאבים;
במקומם מופיעים כל הדברים הקטנים:
-אזוב שצומח בין סדקי בניינים.
-מים שמרקדים כחולים ומרגיעים.
-איש זקן ומקומט פנים
מחזיק בידיו תיק עור חום של כרטיסני רכבת ותיקים
(מהרכבות שסבא היה מגיע, לפעמים),
מנגב בממחטה דהויה את הפנים היגעות.
הכל הופך פשוט ללא התראה,
ממכר בקסם הרווי שהזמן מכיל.
כל פעולה קטנה מוצצת את האנרגיה מתוכי
ומביאה תמורה.
כל הדברים הטובים מתחילים
כל הדברים הישנים מתחלפים.
ולי יש לילות לבנים לוהטים
שהתמלאו בחלומות מבריקים