חרב לעט / לא רוח לא שמש |
מפקיר את גופי ללובן רוחי.
משב הפולח באחת
מלטף את פני,
עוטף את גופי.
עייני מחויכות נפקחות.
לא רוח זו, לא שמש.
רק אור המבליח אלי מרחוק
חודר מחריר עורי
נוגע במקורותיי המנומנמים
ופוקח בי מחדש
את שתמיד היה בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|