דפים קסומים מלאים במילים וזכרונות
שירים וסיפורים מרגשים
מפגישים
דף לבן עם עט שחורה
כתמים כתמים של עלילה
של בלילה
סערת כאבים, סערת רוחות
רגשות שלובים זה בזה
יד ביד, כך סתם, בגשם
או שוכבים תחת השמש על כר דשא
מלאים בחשק
והופכים לנשק
אחד של השני
השנאה של האהבה
האהבה של העצב
והעצב של הבדידות

שופכים דמעות, שופכים דמים
ואנשים מסביב המומים
אטומים
שמיים אדומים וזריחה
מראות עגומים ופירצה לבריחה
מקום חדש ורחוק
שיש בו חוק
לצחוק
ואסור למחוק שום חיוך

כל אדם שבחוץ התרוצץ
נכנס לשם נמהר ומקפץ
עוד מעט נתפוצץ
ואי אפשר לנשום
רק לרשום
על חזרה אל העולם בעבר
בו נכשלנו כבר
ולחפש מעבר חזרה
במהרה
ולשוב למקום נטוש ואהוב
מזוית חדשה
מבעד לעדשה
לראות אמונה נדושה מתפרקת
מתרסקת
תמימות נעורים משתתקת
נעלמת ונקברת עמוק באדמה חומה
דממה

לכתוב על צלילים ארוכים של שתיקות
לחץ ומתח
קומקום רותח
ורוקח
שולח תרופות
שמקיפות את מקבץ הרגשות בבועה אטומה
ככרכרה רתומה
לסוס צולע

הכל נבלע עמוק בפנים
והגשם שוכח
אין סערת רוחות, אין סערת כאבים
ועיניים נחושות של זוג אוהבים
מביטות קדימה, ישר, לא אחד לשניה
מוותרים
וקוברים
רגשות שלובים זה בזה
מרוקנים את החשק
ופתאום אין נשק
השנאה לא של האהבה
והאהבה לא של העצב
והעצב לא של הבדידות
כי אין כבר כלום
רק תאווה ותשוקה ממותנת
המחשבה לא נותנת
למבוגר לחשוב על להרגיש
ואיש כבר לא מפגיש
בין דף לבן ועט שחורה
לכתוב כתמים כתמים של עלילה
אף לא מילה
חצי מילה
גם לא אות אחת ויחידה
רק לקבור באדמה

והס עכשיו, הס תמיד
דממה