|
העיניים של דבי רוברטס
בוהות אלי דרך סרטי מדע בדיוני
והיא אף פעם לא כתבה בגדול.
עיני נמר מעטרות את חדר השירותים
ווליאם בלייק במיטבו שזור על הקירות
מסרב להישטף עם הזמן.
כעת גופה רוחץ בגשם הלילי
חבור למלאך ההגנה שלי
מרדים את שנתי. |
|
|
עכשיו אני,
כי ההוא הלך.
עכשיו אני כי
הייתי מוכרח...
אז למה אני
לבד?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.