ההולנדית ישבה על הבאר, רגל על רגל, חושפת ירך לבנה וחלקה. לא
הפסקתי להסתכל לכיוונה, והיא כלל לא שמה לב אלי. היא דברה עם
הברמן, שנראה היה מרוצה מהעובדה שחתיכה צעירה חשבה להתחיל לדבר
אתו. היא החזיקה בידה סיגריה וביד השנייה כוסית עם משקה כלשהו.
היא הייתה שווה, אבל מה זה שווה, חבל לכם על הזמן. היא דברה
בהולנדית שוטפת, ולא הבנתי מלה. אחרי כמה דקות התפנה הברמן
לעיסוקיו והיא נשארה לבד, עם עצמה. זו ההזדמנות שלי, חשבתי.
אבל לפני שקמתי ממקומי, ניגש אליה בחור, בסביבות ה- 30 לחייו,
והתחיל לדבר אתה. היא קמה ממקומה ושניהם יצאו מהבאר. החלטתי
לעקוב אחריהם. הם המשיכו ללכת עוד כמה מטרים ואז נעצרה לידם
מכונית. הבחור ניגש אל חלון המכונית ודיבר עם הנהג. יכלתי
לשמוע שגם הוא מדבר הולנדית שוטפת, אבל שוב לא היה לי שמץ של
מושג על מה הם מדברים. ההולנדית חכתה בשקט שיסיימו, ואני הבטתי
על הכל מהצד, מנסה שלא לעורר תשומת-לב. הבחור פנה אל ההולנדית
והיא נכנסה פנימה. הוא נשאר בחוץ והמכונית נסעה. משהו מאוד
מוזר קורה כאן, חשבתי לעצמי.  החלטתי לעקוב אחרי הבחור החשוד
בעודי תוהה מה עלה בגורל ההולנדית. הוא חזר לבאר והתיישב ליד
חבר. נראה היה שהם דברו על מה שקרה הרגע. נשארתי עוד רבע שעה
בבאר וכשראיתי ששום דבר נוסף לא קורה, החלטתי לחזור למלון בו
התאכסנתי. בבוקר קמתי עם כאב ראש נוראי. ירדתי ללובי וקניתי
עיתון. על השער התנוססה תמונה של ההולנדית שראיתי אתמול. היא
נרצחה. הייתי חייב למצוא את הבחור ההוא מאתמול, כי היה ברור לי
שהוא קשור איכשהו לרצח. חזרתי לבאר ההוא, וניגשתי לברמן. שאלתי
אותו על אותו בחור, אבל הוא לא זכר. כשהתכוונתי לצאת, הוא נכנס
... הוא התיישב על הבאר והזמין שתייה לעצמו. חיכיתי לראות מה
הוא יעשה. אחרי כמה דקות נכנסה בחורה יפהפיה לבאר. היא הייתה
מאוד גבוהה, שחרחורת. תלתלים משגעים היו אסופים לתוך קליפס על
ראשה. היא נגשה לבאר. הבחור לא חיכה הרבה והחל לדבר אתה. היא
לא הבינה אותו ולכן הם שינו את השיחה לאנגלית. התיישבתי לידה
מנסה לשמוע את שיחתם. הבנתי שקוראים לה "ג'ניפר" ולו קוראים
"ווילי". הוא שאל אותה מהיכן היא ואיפה היא ישנה, והיא ענתה לו
שהיא תיירת מספרד. הוא הציג עצמו כבעל סוכנות דוגמנות בהולנד,
והציע לה לעבוד אצלו. היא ספרה לו שהיא חוזרת לספרד בעוד
שבועיים, אבל זה לא עשה עליו רושם. הוא ביקש ממנה לעבוד אצלו
אפילו פרק זמן קצר. שמעתי סכומים מאוד גבוהים, של עשרות אלפי
דולרים תמורת הדוגמנות. בסופו של דבר היא נעתרה. הוא החל מחייג
לפלאפון הסלולרי שלו. הבנתי שהמצב לא טוב. יש לי בערך חצי דקה
כדי לפעול ולנסות למנוע ממנה לעלות על הרכב שאמור היה להגיע
תוך כמה דקות.  פניתי אליה ואמרתי לה: "ג'ניפר !  תשמעי לי
טוב. אל תעלי על האוטו, תזהרי ממנו, תשארי בבאר לפחות עוד חצי
שעה. אני אסביר לך הכל אחר-כך".  ג'ניפר הייתה מופתעת שאני
מכיר את שמה, אבל היא הנהנה בראשה כמבינה. עזבתי את הבאר
וחיכיתי בחוץ. 2 דקות אחר-כך חנה רכב לא רחוק ממני ובדיוק
באותו הרגע יצאו השניים מהבאר. הבחור ניגש אל הנהג שברכב
וג'ניפר, שקלטה אותי, הסתכלה עלי במבט שואל. הרמתי גבות כאילו
בתור אזהרה. הבחור אמר לג'ניפר להכנס לרכב. היא סירבה בנימוס
ואמרה שהיא ממהרת. הוא הפציר בה, ואז היא הסתכלה לכיווני. כולם
הביטו לכיווני. לא ידעתי מה הולך לקרות אז צעקתי: "ווילי !
הברמן רוצה לדבר אתך" !
ווילי נראה מופתע מעט, אבל החליט להכנס לבאר. באותו רגע סימנתי
לג'ניפר לבוא אלי. היא ניגשה אלי ואמרתי לה לפגוש אותי במלון
שאני מתאכסן בו בשעה 16:00 בלובי. שם אני אסביר לה בדיוק הכל.
היא הנהנה בראשה ושמה פעמיה לכיוון השני מנסה להתחמק מעיניו של
הנהג שעדיין ישב ברכב. אני צעדתי צעדים מהירים לכיוון המלון.

בשעה 16:00 ירדתי ללובי לפגוש את ג'ניפר. חיכיתי אולי שלושת
רבעי שעה והיא לא הופיעה. למחרת, ירדתי שוב ללובי וקניתי
עיתון. תמונה של ג'ניפר התנוססה על השער של העיתון. גם היא
נרצחה. החלטתי לא לאבד זמן ולגשת למשטרה. לקחתי מונית לתחנת
המשטרה המקומית ושם הפנו אותי לחוקר התיק של הרצח המזעזע.
חיכיתי על ספסל עץ בערך חצי שעה. לבסוף יצא שוטר נמוך קומה מן
החדר וקרא אלי: "החוקר וויילי יכול לקבל אותך עכשיו".
פתחתי זוג עיניים גדולות גדולות כשראיתי מיהו אותו חוקר.  זה
היה אותו ווילי מהבאר. נשמתי נעתקה ברגע שפתח ואמר באנגלית
עילגת: "הממ ... אתה מוכר לי ..."
המילים לא יצאו מפי. האמת היא שלא ידעתי מה לומר. הוא פנה אלי
ושאל: "אוקיי, במה מדובר" ?
ואז פלטתי בגמגום קל: "אתה יודע ב ... במה מד .. מדובר ..."
ווילי החל להזכר מאיפה הוא מכיר אותי ...
הוא שאל אותי: "איך קוראים לך, בחור" ?
"ג'ון", שיקרתי.
ווילי: "אוקיי, ג'ון. מה יש לך לומר" ?
"אני רוצה הסבר על שני הרציחות שקרו פה ביומיים האחרונים",
עניתי.
ווילי: "עדיין אין לנו ממצאים רבים. התחלתי לחקור את הפרשיות
אתמול בלילה".
"מספיק עם הבולשיט", אמרתי לו, "אני יודע שאתה מעורב ברציחות
האלה".
ווילי שאל אותי: "מה לעזאזל עניינך בכל מה שקורה בעיר הזאת" ?
"סליחה ?  אנשים שהכרתי נרצחים ואני לא אמור לעשות כלום" ?
שאלתי.
"לא, וכדאי שלא תפתח את הפה שלך. כי אם תצייץ יותר מדי, תמצא
את עצמך באותו מצב של הבנות הנחמדות שהכרת ...",  ענה ווילי.
שתקתי.
"עכשיו, עוף החוצה" !    המשיך ווילי.
קמתי ממקומי. לא ידעתי מה אני עושה עכשיו. להתלונן למשטרה אני
לא יכול, ווילי בעצמו חוקר את הפרשה. למי אני יכול לפנות ?
יצאתי מתחנת המשטרה והתכוונתי לחזור למלון. לא הפסקתי לחשוב על
כל העניין.
עברתי את הכביש ו ...   נדרסתי על ידי אוטובוס. החובשים שהגיעו
באמבולנס קבעו את מותי במקום.