אתה מצאת אותי מתחת לעץ יבש,
כשאין לי אף דבר לייבש
את הדמעות,
כשראית אותי,
בשמלה שחורה,
ושיער לבן,
אולי לרגע הבנת,
איפה אתה נמצא,
ואולי לרגע פתאום ראית אותי,
אבל ראית אותי באמת.
כשתמצא אותי,
יום אחד מתחת לכל האבק,
לא משומשת,
פגומה, בת אדם,
אולי גם תבין איפה היית צריך לחפש,
כדי למצוא את הרכות שבלבך,
הכל עובר,
הכל חולף,
והרכות תעלם,
ואותי תחזיר בין האבק,
קצת משומשת,
אולי יותר פגומה,
ויותר בוכה.
אני כמו בובה שמאסו בה,
בובה שאותה צריך להאכיל,
ואם משקים אותה היא בוכה,
ומתחת לעץ היבש,
ייבשו גם דמעותיי,
כי אף אחד לא בא,
אתה מצאת אותי,
והשארת אותי שם.