במבט מלמעלה על אדמה שאני מכיר מאז ומעולם,
אני כבר מזהה כתמים של שמש - מתבהרים לי ההרים והגאיות שאני
מכיר אך פוגש בפעם הראשונה,
קבוצות של אור מפציעות מעלי וממני והים מופיע כבראשונה - שוב
אני יכול להפליג: במחשבותיי... לארצות זרות... בשיחות עם
אלמונים.
אני חווה את אשתי בפעם האינספור הבתולית - מתאהב מחדש.
כול החברים שסיקרנו - מרתקים... ואלה שריתקו - מהממים.
הנחלים נחשפים ומתקדמים מהים אל-תוך האדמה - זוהרים בחלקיקי
כוכבים ומגלים לי סודות כמוסים שפספסתי בפעם הראשונה שלי כאן.
אני מזהה אותך - מזהה את הארץ העברית שלי, את הסכסוך העברי -
ערבי.
אני רואה את כותרות השנים שחלפו, ואת של אילו שמתקיימות בפני,
ובכל-זאת נח עליהן כעל צמר-גפן - הן זרות וקרובות אלי - חסרות
הבאה ומטענים רגשיים - כולן נכתבו בעברית.