אובונדה יושב בצד, מתרגש          (O-voon-de)        
כל השבט מצטופף סביב האש
עוד רגע קט יוכרזו הבוגרים
אחר כך יהיו גם משתה גם תופינים

הוא נזכר כמה התאמץ כל השנה
חרק שיניים, להצליח בכל משימה
איך קינא באחיו שקיבל רומח משלו
עת חזר מהציד, אוחז בשללו

אך היום מצטרף הוא לאוחזי החניתות
את מקלע האבנים ישמור בארגז המזכרות
הנה הוא מצליח, מתגשם חלומו
ופתע חושש, היקראו גם בשמו

שורמבה הישיש מסמן להקראת שמות       (Shoo-ram-ba)
טף עד זקן דרוכים, גם חיות
דממה מסביב, המרקיד מכה בתוף
רק בצמרת העץ הגדול, נואק לו קוף

הלהבות מרקידות צללים לצידו
הרחק במישור צבוע צוחק לאידו
כמו נצח חולף עד שנקרא לעלות
נרעד ונרגש הוא עוצר הדמעות

שורמבה חורט הסימן על כתפו
אובונדה קורן בקבלו חניתו
המנהיג מתקרב, מביט בו בחום
אז יודע אובונדה שהוא גבר היום

נולמה צופה בו, עוטה אדרתה                    (No-le-ma)
בחיוך ביישני משפילה מבטה
הוא נשבה בקסמה כבר בסוף הסתיו
האם גם היא חושבת עליו

אובונדה מחזיר לה מבט אוהב
עובר לידה מחייך וחושב
במשתה הקיץ אוחז בידיה
אולי היא תרצה בי כאב לילדיה

באשמורת ליל אובונדה על יצועו
נולמה מנשקת, הוא פוגע בתאו
וכך ספק חולם ספק הוזה
הוא נרדם וחניתו צמודה לחזה